הסיפור של במבה פיסטוק התחיל ביום בהיר אחד (מסתבר שלא היה כל כך בהיר)
לא לפני הרבה מאוד זמן. בוקר יום חמישי החלטתי שאני נוסע לפנינה פאי באשדוד בעקבות ההתלהבות הרבה מהקרואסון פיסטוק שלהם בקבוצת רעבים ברעבך בפייסבוק. כנראה שהגעתי באיחור קל וכל הקרואסוני פיסטוק בקונדיטוריה נגמרו.
איזו אכזבה! אני קצת מתבייש להגיד, אבל בכיתי כי לא הצלחתי לטעום את הדבר האלוהי הזה, במיוחד שהגעתי מת"א עד לאשדוד בשבילו!
עוד באותו הלילה חלמתי חלום. חלמתי שאני בוכה כי נגמרו כל הקרואסוני פיסטוק בעולם. אבל גמד נחמד בא אלי, ניגש וליטף את כתפי. הוציא מהתיק שלו במבה במילוי קרם פיסטוק.
חזרתי הביתה באותו היום עם תחושת פספוס אדירה וכאב בלב.
(בהמשך כתבתי תפילה- מזמור לפנינה פאי עבור אותםן מאוכזבים כמוני שהגיעו ונגמר להם הקרואסון פיסטוק. גם היא תפורסם בהמשך, כאן בבלוג).
למחרת, פתחתי את הפוטושופ ועיצבתי את החלום הזה שהפך לויראלי ברשתות עד כדי כך שאסם יצרה איתי קשר. וטכנולוג המזון שלה עדכן אותי שיש תזוזה בשיווק לגבי המוצר שעיצבתי, וביקשו ממנו להתחיל טסטים לקרם פיסטוק שיהיה בתוך הבמבה. באדיבות רבה דאג להסביר לי על התהליך ואיך הכל עובד בשרשרת עד שמקבלים החלטה לצאת עם מוצר החוצה.
בהתרגשות שיא! העברתי את הימים הבאים, בתקווה שיגידו שמחכה לי הפתעה במדפים של רשתות המזון, אבל לא כך עובדים הדברים. איזה תמימות.
אחרי שלושה שבועות יצר איתי שוב קשר, ועדכן שהנושא לא עבר בדיקת התכנות במחלקת השיווק וכי חוששים שהמוצר יהיה נישתי ולא רווחי, מאחר שמבמה זה מוצר שפונה לילדים ופיסטוק זה טעם שפונה יותר למבוגרים, ולצערם יש פער מסוים והטעם אינו זוכה לפופלריות רבה בקרב קהל היעד.
כן ואללה, התבאסתי קצת. אבל רק נתן לי עוד כוח להמשיך ולנסות על מוצרים אחרים.
ומאז יצרתי עשרות מוצרים/חטיפים/ממתקים בטעם פיסטוק שפורסמו ונכתבו בצורה הומוריסטית ומשעשעת שהפכו ויראליים ויצרו שיח במחלקות השיווק והמותג של היצרניות.
כל זאת, כדי לתת את הכבוד הראוי לחומר הגלם המופלא הזה, לתת לו את הבמה ולהראות ליצרניות ולחברות הגדולות שיש פה אנשים שאוהבים פיסטוק.